שלום לכולם,
שבתי אחרי זמן רב... התכוונתי להמשיך לרשום כאן עכשיו על אלכסנדר מיקולין, אבל דברים שנאמרים ושנאות וטינה שזורמת מכיוון מסוים גורמת לי לכך שאני לא יכולה להשאר שאננה.
אז זה ממש לא פוליטיקה. אבל כן סיפור קטן מההסטוריה המוכרת לי.
בסיפור הבא - נזכרתי היום לאור מה שקורה...
אז מה קורה?
אנשים זורקים רפש זה בזה במסגרת המרוץ לבחירות (פוליטיקה), וגם בתקשורת יש חגיגה מאוד גדולה כשיש דיונים שונים על מאן דהו מפורסם. ואוהבים לשנוא, או אוהבים לאהוב - ואז יש כל כך הרבה רפש שמושלך סתם, או אמיתות שמוסתרות למרות אמות מידה וערכים בסיסיים שנשברו...
יש קבוצה שלמה באוכלוסיה שגורסת שמי שחוגג את השנה האזרחית או חוגג את חג המולד - הוא עוסק בעבודה זרה ... ואם יעז לעסוק בזה פומבית בעסק שלו - אם יש לו תעודת כשרות מטעם הרבנות - היא מבוטלת... מספיק שישימו שם עץ אשוח, וכיוצא באלה סימנים.
הדבר הנ"ל הזכיר לי סיפור קטן ונשכח ?
לפני הרבה מאוד שנים אדם ישראלי יהודי חילוני ששכן בניכר במקום מקסים במשך זמן רב, וכולם סביבו היו שייכים לאותה קבוצה של "עבודה זרה" שעץ אשוח בחג המולד הוא אחד מסממניה (קרי, נוצרים)....
התנהלו ויכוחים פילוסופיים בין כל חברי הקבוצה כעניין שבשיגרה.
כולם (מלבד היהודי הישראלי החילוני) הלכו לכנסיה מדי יום ראשון. ונהגו להתפלל. וידעו את ספר הספרים שלהם (הברית החדשה) מכל הכיוונים...
ואילו הישראלי החילוני היהודית - שגדל והתחנך בבית ספר חילוני ישראלי עם תודעת יהדות וגאווה לאומית מוצהרת של מפא"י ההסטורית - התווכח בלהט, והציג את העמדה הזו ....
כך קרה שהאדם השפיע על חבריו במידה כזו, שבטחונם בפרקטיקה שלהם התערער, ומנגד גם הישראלי היהודי החילוני - גם אליו חלחל איזשהו ספק ביחס לחוזק שלו עצמו - הפוך לכיוון הנצרות - במהות היהדות והישראליות שלו, החל כרסום לכיוון של התקרבות לחברים ההם ומחשבות על ניסיון וסקרנות לפילוסופיה והפרקטיקה הנוצרית.
ואז במהלך חופשת מולדת - ביקר הישראלי היהודי החילוני איש נדיר אמין וישר במטרה להתייעץ איתו באשר לסקרנות הגוברת בנצרות והנבטים שהחלו בכיוון המרת הדת לנצרות... האדם שהיה ידוע כעקש לא קטן ניסה לומר משהו ליועץ ההוא (שהיה לא דתי, וגם מאוד מקורקע אך מאוד אינטואיטיבי...).
היועץ החכם השתיק את הסקרן החקרן ה..ישראלי-יהודי-חילוני.
נראה היה כאילו היועץ נרדם.
אחרי זמן קצר פקח היועץ את עיניו, הישיר מבט וסיפר לסקרן החקרן את הסיפור הבא: (כאן - התמצית שבתמצית של הסיפור שסופר לי במציאות... מיד תבינו..).
היועץ סיפר שלמעלה - בשמיים - היתה התכנסות של נציגי כל הדתות. הם התחרו ביניהם - מי תרם יותר לאנושות.
וכאן החלה רשימה ארוכה של נושאים, ספרות, מדעים שונים, פילוסופיה, פיסיקה ועוד ועוד.
בכל אחד מהנושאים האלה - שהיועץ הזכיר - הוא נקב בשמותיהם של אנשים דגולים שתרמו לאנושות, מכל אחת מהדתות.
תמיד לנציג היהודי היה ברשימת השמות הארוכה שם אחד יותר מנציגי כל אחת מהדתות האלה שנכחו בתחרות.
ואז - אחרי רשימה ארוכה מאוד - הגיע הפאנץ' ליין....
הנוצרי מאוד התרגש-התרגז ואמר כדרך הנוצרים: "הו כרייסט" OH CHRIST
והיהודי - פנה אל הנציג הנוצרי והגיב: "גם הוא (CHRIST) היה יהודי".
יוהרה יהודית? אולי! כך נראה במבט ראשון.
אבל מאחורי הסיפור הזה יש גם את הרעיון של המעורבות והתרומה לאנושות, הפתיחות, הרצון לתת לאחרים - ולא בגלל התחרות, קבלת האחרים, הוקרתם, להעריך אותם, כן, גם לאהוב אותם.
כולנו נוצרנו מאותם חומרים. כרייסט, היהודי ההוא - עשה את הבחירות שלו.
ויצר את היצירה שלו.
לכל אחד ואחת יש זכויות.
העיקר להיות בני אדם. העיקר לעשות טוב. להשתדל לעשות טוב.
אין לנו במה להתבייש.
אך ראוי מאוד שיהיה כיבוד הדדי בתוך הקבוצה שלנו וגם כלפי חוץ.
יש לכולם את זכות הבחירה. זה חלק מהדמוקרטיה, חלק מתורת החיים שלנו, חלק מכיבוד האחר, חלק מכיבוד הגר, חלק מכיבוד, הוקרת והערכת הסובבים אותנו.
גם דוד המלך - מלך ישראל - שורשיו הם מרות המואביה . ועליה באמת לא צריך להרחיב את הדיבור.
הנקודה להרגיש בכל מקום שלמים, ולקבל את השלמות של האחר.
ומי שנוסע ל"קברי צדיקים" ולאומן ומשתטח על הקבר ומתפלל שהמתים האלה יעזרו - במקום ישירות לאלוהים, שיסתכל טוב טוב על עצמו במראה הפנימית שלו באשר למושג "עבודה זרה".
תהיו בריאים ועשו טוב.
כל טוב, בשורות טובות, אהבו את עצמכם ואת הזולת.
שנה אזרחית טובה לכם ולשלכם,
שלכם, יהודית
שבתי אחרי זמן רב... התכוונתי להמשיך לרשום כאן עכשיו על אלכסנדר מיקולין, אבל דברים שנאמרים ושנאות וטינה שזורמת מכיוון מסוים גורמת לי לכך שאני לא יכולה להשאר שאננה.
אז זה ממש לא פוליטיקה. אבל כן סיפור קטן מההסטוריה המוכרת לי.
בסיפור הבא - נזכרתי היום לאור מה שקורה...
אז מה קורה?
אנשים זורקים רפש זה בזה במסגרת המרוץ לבחירות (פוליטיקה), וגם בתקשורת יש חגיגה מאוד גדולה כשיש דיונים שונים על מאן דהו מפורסם. ואוהבים לשנוא, או אוהבים לאהוב - ואז יש כל כך הרבה רפש שמושלך סתם, או אמיתות שמוסתרות למרות אמות מידה וערכים בסיסיים שנשברו...
יש קבוצה שלמה באוכלוסיה שגורסת שמי שחוגג את השנה האזרחית או חוגג את חג המולד - הוא עוסק בעבודה זרה ... ואם יעז לעסוק בזה פומבית בעסק שלו - אם יש לו תעודת כשרות מטעם הרבנות - היא מבוטלת... מספיק שישימו שם עץ אשוח, וכיוצא באלה סימנים.
הדבר הנ"ל הזכיר לי סיפור קטן ונשכח ?
לפני הרבה מאוד שנים אדם ישראלי יהודי חילוני ששכן בניכר במקום מקסים במשך זמן רב, וכולם סביבו היו שייכים לאותה קבוצה של "עבודה זרה" שעץ אשוח בחג המולד הוא אחד מסממניה (קרי, נוצרים)....
התנהלו ויכוחים פילוסופיים בין כל חברי הקבוצה כעניין שבשיגרה.
כולם (מלבד היהודי הישראלי החילוני) הלכו לכנסיה מדי יום ראשון. ונהגו להתפלל. וידעו את ספר הספרים שלהם (הברית החדשה) מכל הכיוונים...
ואילו הישראלי החילוני היהודית - שגדל והתחנך בבית ספר חילוני ישראלי עם תודעת יהדות וגאווה לאומית מוצהרת של מפא"י ההסטורית - התווכח בלהט, והציג את העמדה הזו ....
כך קרה שהאדם השפיע על חבריו במידה כזו, שבטחונם בפרקטיקה שלהם התערער, ומנגד גם הישראלי היהודי החילוני - גם אליו חלחל איזשהו ספק ביחס לחוזק שלו עצמו - הפוך לכיוון הנצרות - במהות היהדות והישראליות שלו, החל כרסום לכיוון של התקרבות לחברים ההם ומחשבות על ניסיון וסקרנות לפילוסופיה והפרקטיקה הנוצרית.
ואז במהלך חופשת מולדת - ביקר הישראלי היהודי החילוני איש נדיר אמין וישר במטרה להתייעץ איתו באשר לסקרנות הגוברת בנצרות והנבטים שהחלו בכיוון המרת הדת לנצרות... האדם שהיה ידוע כעקש לא קטן ניסה לומר משהו ליועץ ההוא (שהיה לא דתי, וגם מאוד מקורקע אך מאוד אינטואיטיבי...).
היועץ החכם השתיק את הסקרן החקרן ה..ישראלי-יהודי-חילוני.
נראה היה כאילו היועץ נרדם.
אחרי זמן קצר פקח היועץ את עיניו, הישיר מבט וסיפר לסקרן החקרן את הסיפור הבא: (כאן - התמצית שבתמצית של הסיפור שסופר לי במציאות... מיד תבינו..).
היועץ סיפר שלמעלה - בשמיים - היתה התכנסות של נציגי כל הדתות. הם התחרו ביניהם - מי תרם יותר לאנושות.
וכאן החלה רשימה ארוכה של נושאים, ספרות, מדעים שונים, פילוסופיה, פיסיקה ועוד ועוד.
בכל אחד מהנושאים האלה - שהיועץ הזכיר - הוא נקב בשמותיהם של אנשים דגולים שתרמו לאנושות, מכל אחת מהדתות.
תמיד לנציג היהודי היה ברשימת השמות הארוכה שם אחד יותר מנציגי כל אחת מהדתות האלה שנכחו בתחרות.
ואז - אחרי רשימה ארוכה מאוד - הגיע הפאנץ' ליין....
הנוצרי מאוד התרגש-התרגז ואמר כדרך הנוצרים: "הו כרייסט" OH CHRIST
והיהודי - פנה אל הנציג הנוצרי והגיב: "גם הוא (CHRIST) היה יהודי".
יוהרה יהודית? אולי! כך נראה במבט ראשון.
אבל מאחורי הסיפור הזה יש גם את הרעיון של המעורבות והתרומה לאנושות, הפתיחות, הרצון לתת לאחרים - ולא בגלל התחרות, קבלת האחרים, הוקרתם, להעריך אותם, כן, גם לאהוב אותם.
כולנו נוצרנו מאותם חומרים. כרייסט, היהודי ההוא - עשה את הבחירות שלו.
ויצר את היצירה שלו.
לכל אחד ואחת יש זכויות.
העיקר להיות בני אדם. העיקר לעשות טוב. להשתדל לעשות טוב.
אין לנו במה להתבייש.
אך ראוי מאוד שיהיה כיבוד הדדי בתוך הקבוצה שלנו וגם כלפי חוץ.
יש לכולם את זכות הבחירה. זה חלק מהדמוקרטיה, חלק מתורת החיים שלנו, חלק מכיבוד האחר, חלק מכיבוד הגר, חלק מכיבוד, הוקרת והערכת הסובבים אותנו.
גם דוד המלך - מלך ישראל - שורשיו הם מרות המואביה . ועליה באמת לא צריך להרחיב את הדיבור.
הנקודה להרגיש בכל מקום שלמים, ולקבל את השלמות של האחר.
ומי שנוסע ל"קברי צדיקים" ולאומן ומשתטח על הקבר ומתפלל שהמתים האלה יעזרו - במקום ישירות לאלוהים, שיסתכל טוב טוב על עצמו במראה הפנימית שלו באשר למושג "עבודה זרה".
תהיו בריאים ועשו טוב.
כל טוב, בשורות טובות, אהבו את עצמכם ואת הזולת.
שנה אזרחית טובה לכם ולשלכם,
שלכם, יהודית
